פרופ' פול מילר (צילום מתוך אתר האינטרנט של אוניברסיטת חיפה)
פרופ' פול מילר (צילום מתוך אתר האינטרנט של אוניברסיטת חיפה)

המוות הטרגי והמיותר של פרופ' פול מילר מטבעון

פרופ' פול מילר מקרית טבעון, לשעבר ראש החוג לחינוך מיוחד באוניברסיטת חיפה, נפל כשעסק בפעילות גופנית ונחבל בראשו מאבן. מאמציהם של אנשי הצוות הרפואי להחיותו לא צלחו והם קבעו את מותו. רוית רוטנברג, דוקטורנטית של מילר: "הוא לא נתן לנו הזדמנות להיפרד ממנו"

פורסם בתאריך: 24.9.20 10:10

פרופ' פול מילר, תושב קרית טבעון ולשעבר ראש החוג לחינוך מיוחד באוניברסיטת חיפה, הלך לעולמו ביום שלישי בזמן שעסק בפעילות גופנית. מילר נפל ונחבל בראשו מאבן, ומאמציהם של אנשי הצוות הרפואי להחיותו לא צלחו והם קבעו את מותו.

מילר, 69, חקר את תהליכי השפה, הקריאה והחשיבה בקרב תלמידים חירשים, תלמידים עם לקות למידה, תלמידים על הספקטרום האוטיסטי ותלמידים רגילים. הוא עסק בפיתוח ובחקר של שיטות וכלי התערבות המיועדים להעצמת יכולת הלמידה, וחקר את תהליך הקריאה בשפות שונות.

בשנות ה-70 הגיע מילר השווייצרי כמתנדב לקיבוץ בצפון, עבד כחשמלאי, והתאהב בשרה – גרושה עם ילדה. למרות שלא היה יהודי או אזרח ישראלי קשר מילר את חייו עם מדינת ישראל והתיישב בקרית טבעון. לשניים נולדו שתי בנות, גידל את בתה של שרה כאילו היתה בתו, והתייחס לילדיה כאילו היו נכדיו. הוא למד באוניברסיטה בחוג לצרפתית – שפת אמו – וכסטודנט מצא עצמו עובד בסניף החיפאי של שמע ונמשך לנושא החירשות – דבר ששינה את חייו המקצועיים.

 

פרופ' פול מילר

פרופ' פול מילר

 

 

"יש סיפור שלם על איך הצליח מילר לגרום לילד חירש, שהיה חסר שפה לחלוטין, ללמוד את שפת הלוגו", מספרת ד"ר עופרה רוזנשטיין שהיתה דוקטורנטית שלו, "הוא כתב על כך מאמרים וממש נתפס לעניין הזה. פול המשיך לחקור את הנושא, היה סקרן מאוד, ולאט לאט בנה קריירה אקדמית בחוג לחינוך מיוחד, שבראשו הוא עמד עד שיצא לפנסיה".

רוזנשטיין החלה לעבוד עם מילר על הדוקטורט שלה בשנת 2009, בעודה משמשת ראש החוג לאנגלית במכללה האקדמית גורדון לחינוך. לאחר שסיימה את התואר, השניים המשיכו לשתף פעולה, החליפו דעות וכתבו מאמרים משותפים.

"היינו נפגשים, עובדים ומשוחחים על כל מיני נושאים אינטלקטואליים ורעיונות למחקרים", היא אומרת בעצב, "היו לנו תוכניות לעוד עשר שנים קדימה. מבחינה מחקרית הוא אף פעם לא חשש לצאת נגד המיינסטרים. יש במחקרים אופנות שבהן מקובל לחשוב בצורה מסוימת, ואם אתה רוצה לפרסם מאמרים ומחקרים, כדאי שגם אתה תחשוב באותה הצורה. פול לא נכנע אף פעם למודה, היו לו ממצאים שלא התאימו לקונספציה המקובלת, והוא לא חשש להביע את דעתו. הוא הלך עם האמת שלו, שום דבר לא הזיז אותו".

איך הוא היה כאדם?

"הוא היה איש מרשים שהתייחס יפה לכל אדם. הייתי רואה אותו באוניברסיטה מתעכב ונותן תשומת לב למנקות. הוא הכיר את כולן, והן הביאו לו מעמולים. זה היה אמיתי כי הוא תמיד זכר שהוא גדל במשפחה מרובת ילדים ופשוטה, קשת יום אפילו, ונשאר צנוע. הוא עסק בספורט – רץ הרבה, עשה הייקינג בחו"ל ואהב לצאת לטראקים לבד. הוא שר במקהלה בקרית טבעון, והיה לו קול ממש נעים. הוא היה אבא מדהים לשלוש הבנות, אדם צנוע מאוד שלא רדף כבוד. מה שהוא חקר היה מתוך רצון אמיתי להבין את הדברים ומתוך סקרנות אינטלקטואלית, ולא כדי לזכות בכיבודים".

איך הגבת כששמעת על מותו?

"זה היה כמו פטיש שמכה לך בראש. מוות ופול לא הולכים ביחד. הוא היה בריא, ספורטאי, והקפיד על תזונה נכונה. זה היה שוק נורא. אומרים שאלוהים אוהב לקחת אליו את הטובים – אני לא מאמינה באלוהים, אבל אם יש דבר כזה אז זה נכון. פול היה אדם נדיר ויצירתי, גם מהבחינה האינטלקטואלית וגם מבחינת היכולת שלו לבצע דברים בידיים כמו נגרות ופרזול. הוא היה איש אקדמיה מוכשר עם מחקרים חדשניים ועם רעיונות מיוחדים. הוא תרם המון לעולם החירשים והתמקד ברכישת השפה העברית".

פרופ' אריה קיזל מהפקולטה לחינוך היה ראש החוג ללמידה, הוראה והדרכה במשך חמש שנים, באותן השנים שבהן היה מילר ראש החוג לחינוך מיוחד.

"איזה אסון. שמענו על כך אתמול בבוקר, כולנו היינו שמוטי לסתות", הוא מספר, "מיד לאחר שהדבר נודע לנו, התכנסנו אנשי הפקולטה בזום כדי להבין מה קרה, לשתף סיפורים עליו ובעיקר לכאוב את מותו. מהסיפורים הבנתי שבתו הצעירה התחתנה רק ביום חמישי האחרון. הוא קנה עכשיו בית בשווייץ כדי לעשות חיים. פול היה אחר, ואני אומר זאת לטובה – ידידותי מאוד, תרבותי וסבלני, שנעים לשוחח איתו. אתה אומר לעצמך 'אלוהים, למה?'. הוא לא נראה לגילו, שמר על אורח חיים ספורטיבי וחי חיים רגועים, אבל היה מלא מרץ ורצה לחיות את החיים. זה אובדן גדול. הפקולטה שלנו מורכבת משישה חוגים, היא צבעונית מאוד מבחינת חברי הסגל הבכיר, ופול היה טיפוס מיוחד ושונה".

רוית רוטנברג, דוקטורנטית של מילר, פרסמה פוסט בפייסבוק שבו כתבה: "קיבלתי בתדהמה את הידיעה שמנחה הדוקטורט שלי נפטר. רק אתמול דיברנו בזום ותכננו את המשך הדרך. איבדתי מנחה, מנטור, חבר, אחד מהאנשים הכי מדהימים שהכרתי בימי חיי. נוח על משכבך בשלום פרופ' פול מילר, איש יקר ואהוב. היית מגדלור רב עוצמה להרבה אנשים".

למה בחרת בו כמנחה?

"בדוקטורט שלי אני חוקרת אנגלית כשפה שנייה. פול עוסק בחירשים, ושפת הסימנים היא גם שפה שנייה, אז מהמקום הזה הוא הנחה אותי. אני מכירה אותו בסך הכל שלוש שנים, ומה שאני יודעת עליו זה מה שהוא סיפר לי. הוא לא הרחיב הרבה אבל הוא סיפר שלא היתה לו ילדות קלה. בתיכון ייעדו אותו להיות חשמלאי, ואף אחד לא האמין בו. הוא לא נתן לנו הזדמנות להיפרד ממנו. זה קרה בבום. הוא נעלם לנצח מחיי. בגלל שאינו יהודי, לא תהיה הלוויה וגם לא יהיה קבר כי הוא ביקש שבמותו גופתו תישרף ואפרו יפוזר בים".

 

פרופ' פול מילר בחתונת בתו בשבוע שעבר

פרופ' פול מילר בחתונת בתו בשבוע שעבר

 


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות באזור העמקים?

עקבו אחר עמוד הפייסבוק של "רצוי מצוי"

הורידו את האפליקציה של "רצוי מצוי" באנדרואיד


 

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"רצוי מצוי"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר