אדי לזר (צילום: יהודית לזר)
אדי לזר (צילום: יהודית לזר)

קוראים לי אדי לזר

ואני בן 52, נשוי+2, מטפל CBT, מאמן אישי וקבוצתי, מתגורר בקיבוץ רמות מנשה

פורסם בתאריך: 8.12.19 14:22

בוקר: “בדרך כלל בשעה 8:00 אני כבר עם כוס קפה, אוהב מאוד לחלוק את הרגע הזה עם אשתי. פעמיים בשבוע אני יוצא להליכת בוקר של 6-7 ק”מ ופעמיים אני עושה פילאטיס. בשישי בבוקר קם מאוחר יותר וזה יום שמוקדש לטיפול בחיילים שחוזרים הביתה”.

פרנסה: “מזה 12 שנה עולם הטיפול מפרנס אותי בכבוד. הגעתי אליו ברצון לסייע במיוחד למתבגרים, שכבת גיל שלא מקבלת את המענה הראוי. גם היום 60 אחוז מהמטופלים שלי הם מתבגרים ומתבגרות, אנשים נפלאים מלאי אנרגיה ורצונות. לשמחתי יש לי את ההזדמנות לטפל גם באנשים בחינם, דבר שעושה לי טוב. אני מטפל בין היתר באנשים שסובלים מפוביות, חרדות, דיכאון קל ודימוי עצמי נמוך. אני מלמד את האנשים לחשוב אחרת, זה תהליך ממש מרתק של הבנייה קוגניטיבית. פעם או פעמיים בשנה אני עובד בחו”ל. בזמן האחרון התחלתי לעבוד כמרצה ל-CBT מטעם מכון וינגייט”.

מנוחה: “עשר דקות ביום אני מתרגל מיינדפולנס וגם ההליכות הן חלק מרגעי מנוחה איכותיים מאוד. לשבת עם חבר על כוס קפה או לנוח חצי שעה במרפסת הם ממש רגעי קסם. המנוחה היא קודם כל בראש. זה דורש קצת תרגול וזה לא קשה במיוחד”.

חלום: “הייתי רוצה לצאת עם אשתי לטיול חוצה ארצות הברית. הבן שלי משרת בצה”ל אז החלום הזה יגיע מתישהו בעתיד”.

תענוג: “דברים עיקריים שעושים לי טוב הם המשפחה, החברים והטבע. גם אוכל ומוזיקה עושים אותי מאושר. אני נהנה מכל הרגעים הקטנים. למדתי להפוך אותם למשמעותיים”.

עצבים: “שום דבר לא מעצבן אותי. למדתי לנהל רגשות וכעס. יחד עם זאת אני בן אדם רגיש ואמפטי. טוב לי בחיים ואם אני כועס זה כי בחרתי לכעוס על משהו ששווה לכעוס עליו”.

זיכרון: “החוויה של לגדול עד גיל 16 בדיקטטורה צבאית באורוגוואי. סבלתי מאוד, היה אסור לדבר על פוליטיקה, לשמוע זמרים ושירים מסוימים, כולנו חיינו בפחד. בגיל 21 עליתי לארץ כאדם יהודי ציוני. אני אוהב ומאמין בדמוקרטיה שלנו. חשוב לשמור עליה כי שום דבר לא מובן מאליו”.

תודה: “תודה לכל החברים שעוטפים אותי באהבה ולכל המטופלים שלי שמהם אני לומד מה הם החיים ולמה שווה לחיות אותם”.

בקשות: “הייתי מבקש קצת יותר סבלנות, נימוסים וקבלת האחר. כמו כן, התייחסות אנושית לשקופים וחיים בכבוד לכולנו”.

עתיד: “אני מתכונן לסמינר במדריד שמיועד למנהיגים לעתיד. גם התחלתי סדרה של מפגשים בפרויקט ‘הילה’ במועצה האזורית מגידו, שבהם אני מעביר כלים הקשורים לחשיבה יצירתית, חדשנות ואינטליגנציה רגשית”.

נאום סיכום: “אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו”.

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"רצוי מצוי"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר